לוקחים תפקיד – על תופעת ההזדהות בחיים ובקונסטלציה
תופעת ההזדהות
אם ננסה להגדיר את תופעת ההזדהות בכמה מילים נאמר שהינה היכולת של אדם לחוש את תחושותיו ואת תנועותיו של אדם אחר ולחוש אל השדה שלו. אולי אפילו יותר מלחוש את תחושותיו ותנועותיו של אחר? זו שאלה שנמשיך לשאול כאן. כמובן שאם נתייחס לכל מה שאנו חשים כשייך למישהו אחר ייווצר בלבול גדול. יחד עם זאת, זו תופעה קיימת שבמרחב הטיפולי היא מוכרת מזה זמן.
בתופעת ההזדהות עסקו כבר בזמנים של פרויד ויונג שזיהו אותה תיארו אותה וגם הבינו שהיא מתרחשת לא רק בשדה הטיפולי אלא גם ביום-יום. מאז התפתחו תפיסות שונות המאשרות את תופעת ההזדהות כגון אלו: הזדהות השלכתית – מלאני קליין, העברה והעברה נגדית – פרויד, הזדהות ארגונית – פראט,Identification – פרויד .
כאשר אנו עובדים עם תופעת ההזדהות בקונסטלציה אנו לוקחים את הרעיון הזה יותר רחוק. כלומר לא רק הזדהות עם תחושות רגשות מחשבות ושכאלה, אלא גם עם דמויות שאולי לא נוכחות. הדרך בה אדם אחד מגיב לשני היא לעיתים תוצאה של הזדהות עם יחסים בין דמויות שונות הקשורות לסיפורו של השני. למשל, המשפט “אני לא אבא שלך…”, אם נחשוב עליו רגע בעצם אומר: שאני מרגיש שאתה מצפה ממני להיות אבא שלך, אולי אני מרגיש שאני כבר מתנהג אליך כאילו אתה הבן שלי וזה לא מוצא חן בעיני.
פתולוגיה או הזדמנות להתפתחות?
בשדה הטיפולי הרחב לאורך שנים רבות קיבלה תופעת ההזדהות הקשר שלילי. ההתייחסות אליה הייתה כאל פתולוגיה של המטופל או המטפל שמשפיעה על היחסים. בנוסף, מנקודת המבט שאנחנו מציגים כאן, רוב הזמן השימוש בה הינו ככלי ה’מגן’ על המטפל- מגן על המטפל מלהסכים לעובדה שהינו חלק משדה משותף ומגן מרגעי אי נוחות שיכולים להתרחש בתוך המרחב הזה.
אפשר לראות זאת במקרה בו המטופל כועס על המטפל, וכתגובה המטפל יאמר ‘זאת העברה. אתה מתייחס אלי כאילו אני אמא שלך’ או כשמטופל מתאהב במטפל – במקום לדבר על הרגשות שנמצאים בחדר – יגיד ‘זו העברה.’ עבור שני הצדדים זה אולי מגן ממצבים של חוסר נוחות, אולם מנקודת מבט של הקונסטלציה, ה’הגנה’ הזו עוצרת את היכולת לפגוש את מה שקורה, ועוצרת את ההתפתחות שהתהליך יכול לנוע לעברה. את ההתפתחות הזו נדגים בסיפור המקרה המתואר להלן. להמשך קריאה…
